אחרי שהתנגשנו מאת אנה טוד
הספר הזה הוא הספר השני בסדרת "אחרי ש...". אני קראתי את הספר הראשון בסדרה כשהוא יצא בעברית ומאוד אהבתי ונהנתי ממנו, ולכן ברגע שהספר הזה יצא הלכתי וקניתי אותו אלקטרונית וישר ישבתי לקרוא. לצערי אהבתי אותו פחות מהספר הראשון.
הספר הזה ממשיך באותה נקודה שהראשון נגמר. טסה והרדין כואבים ופגועים אחרי גילוי האמת בספר הראשון וטסה עוזבת את הרדין. אבל הם לא נשארים לבד לזמן רב ומוצאים עצמם שוב ביחד, עד שהגורל גורם להם להיפרד שוב.
ככה הולך רוב הספר הזה : כן ביחד לא ביחד. הספר הזה מתיש ומייגע.
טסה והרדין הם עדיין דמויות שאני אוהבת, אבל חלק מהקסם שהיה בספר הראשון הלך לאיבוד, ולא התחברתי לדמויות או לסיפור כמו שהתחברתי קודם.
רמת הכתיבה בספר והתרגום היא ברמה טובה, אבל מבחינת עריכה של הספר המקורי אני הייתי מורידה לפחות חצי ספר. הפינג-פונג הזה שלהם של להיות ביחד ולהיפרד 200 פעם בספר (ואם מסתכלים על זה אז גם מדובר בתקופה מאוד קצרה במהלך החיים של הדמויות) פשוט התיש אותי. הריבים שלהם חזרו על עצמם, הרדין הפך להיות מ"הבד בוי" שהוא היה לבחור שברירי, רך ובכייני. במקומות מסויימים זה התאים אבל בשאר זה פשוט הוריד לי ממנו.
אהבתי שטסה מנסה לעמוד על שלה מול אמא שלה, הרדין ועוד... אבל לא אהבתי את זה שהיא ממשיכה לחזור להרדין כל פעם מחדש. והקטע שהיא הולכת וחוגגת איתו ועם החברים שלו אחרי כל מה שהלך בניהם נראה לי פשוט לא הגיוני בעליל.
אבל היו גם כמה דברים שכן אהבתי בספר. האזכורים של השירים, למרות שהיו מעטים עדיין היו טובים.
את הקטעים של הרדין עם אמא שלו ועם טסה אהבתי, הם הראו צד אחר של הרדין ושל טסה.
הספר נגמר בצורה שמשאירה פתח לספר הבא, אבל עדיין פחות מותחת מהסיום של הספר הראשון.
אני נתתי לספר 4 כוכבים, כי למרות שפחות אהבתי אותו, עדיין הצלחתי להנות.
לרכישה:
http://indiebook.co.il/shop/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%99%D7%92%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%A9%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%92%D7%A9%D7%A0%D7%95/
הספר הזה ממשיך באותה נקודה שהראשון נגמר. טסה והרדין כואבים ופגועים אחרי גילוי האמת בספר הראשון וטסה עוזבת את הרדין. אבל הם לא נשארים לבד לזמן רב ומוצאים עצמם שוב ביחד, עד שהגורל גורם להם להיפרד שוב.
ככה הולך רוב הספר הזה : כן ביחד לא ביחד. הספר הזה מתיש ומייגע.
טסה והרדין הם עדיין דמויות שאני אוהבת, אבל חלק מהקסם שהיה בספר הראשון הלך לאיבוד, ולא התחברתי לדמויות או לסיפור כמו שהתחברתי קודם.
רמת הכתיבה בספר והתרגום היא ברמה טובה, אבל מבחינת עריכה של הספר המקורי אני הייתי מורידה לפחות חצי ספר. הפינג-פונג הזה שלהם של להיות ביחד ולהיפרד 200 פעם בספר (ואם מסתכלים על זה אז גם מדובר בתקופה מאוד קצרה במהלך החיים של הדמויות) פשוט התיש אותי. הריבים שלהם חזרו על עצמם, הרדין הפך להיות מ"הבד בוי" שהוא היה לבחור שברירי, רך ובכייני. במקומות מסויימים זה התאים אבל בשאר זה פשוט הוריד לי ממנו.
אהבתי שטסה מנסה לעמוד על שלה מול אמא שלה, הרדין ועוד... אבל לא אהבתי את זה שהיא ממשיכה לחזור להרדין כל פעם מחדש. והקטע שהיא הולכת וחוגגת איתו ועם החברים שלו אחרי כל מה שהלך בניהם נראה לי פשוט לא הגיוני בעליל.
אבל היו גם כמה דברים שכן אהבתי בספר. האזכורים של השירים, למרות שהיו מעטים עדיין היו טובים.
את הקטעים של הרדין עם אמא שלו ועם טסה אהבתי, הם הראו צד אחר של הרדין ושל טסה.
הספר נגמר בצורה שמשאירה פתח לספר הבא, אבל עדיין פחות מותחת מהסיום של הספר הראשון.
אני נתתי לספר 4 כוכבים, כי למרות שפחות אהבתי אותו, עדיין הצלחתי להנות.
לרכישה:
http://indiebook.co.il/shop/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%99%D7%92%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%A9%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%92%D7%A9%D7%A0%D7%95/
תגובות
הוסף רשומת תגובה